בישראל נהוגה שיטת בחירות יחסית-ארצית ומספר המושבים שכל רשימה מקבלת בכנסת הוא יחסי למספר המצביעים בעבורה. המגבלה היחידה היא אחוז החסימה העומד כיום על ‎2%. כלומר, רשימה חייבת לקבל לפחות ‎2% מקולות הבוחרים בכדי להיבחר. לפי שיטה זו מצביעים הבוחרים עבור רשימה ולא עבור אדם מסוים ברשימה. בחלק מהמפלגות מתקיימות בחירות מקדימות (פריימריס) על-פיהן נבחרים מועמדי מפלגות אלו לכנסת בתהליך בחירה ישירה על-ידי חברי המפלגה. ישנן מפלגות בהן מוסדות המפלגה (על-פי רוב המרכז) בוחרים את המועמדים. במפלגות החרדיות המועמדים נקבעים על-ידי מנהיגיהן הרוחניים.
הבחירות לכנסת מתקיימות אחת לארבע שנים, אך הכנסת או ראש הממשלה יכולים להחליט להקדימן. בנסיבות מסוימות עשויה הכנסת לכהן יותר מארבע שנים.
שיטת הבחירות
בישראל נהוגה שיטת בחירות יחסית-ארצית, כלומר, הרשימות הנבחרות מיוצגות בכנסת, שהיא בית הנבחרים של המדינה, על-פי אחוז המצביעים עבורן.
להבדיל מרוב הדמוקרטיות הפרלמנטריות המערביות, בישראל נשמרת השיטה בצורה קיצונית, כשהמגבלה היחידה על בחירתה של רשימה שהשתתפה בבחירות, היא שתעבור את אחוז החסימה, העומד כיום על ‎2% (עד הבחירות לכנסת השלוש-עשרה היה אחוז החסימה רק ‎1%. במהלך הכנסת ה-16 שונה אחוז החסימה מ-1.5% ל- 2%).

רקע היסטורי לשיטה
מדינת ישראל ירשה את השיטה היחסית הנוקשה מהמערכת הפוליטית של היישוב בתקופת המנדט. שיטה זאת הייתה מבוססת על קנאותן של המפלגות השונות – שהאידאולוגיה וההרכב האישי שיחקו בהן תפקיד חשוב – לעצמאותן, וההצדקה שניתנה לריבוי המפלגות שהשיטה גרמה לה הייתה שבתקופה שבהן חלות תמורות מרחיקות לכת ומהירות בהרכב האוכלוסייה בעקבות העלייה, חשוב שיינתן ייצוג מרבי לקבוצות ולדעות שונות בעם.

הבסיס החוקי לשיטה
שני חוקים עיקריים עוסקים בשיטת הבחירות לכנסת: חוק-יסוד: הכנסת משנת ‎1958 וחוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב), משנת ‎1969. מאז נחקק חוק המפלגות בשנת ‎1992, רק מפלגות הרשומות כחוק רשאיות להשתתף בבחירות ולהגיש רשימת מועמדים.

העקרונות שעליהן מושתתת שיטת הבחירות
המסגרת הכללית לבחירות נקבעה בסעיף ‎4 לחוק-יסוד: הכנסת ולפיו הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות שוות, חשאיות ויחסיות. סעיף זה ניתן לשנות רק בהצבעה של לפחות ‎61 חברי הכנסת.
עקרון הכלליות מבטיח את הזכות הפעילה של כל אזרח ישראלי שהנו לפחות בן ‎18 להצביע, ואת הזכות להיבחר – לכל אזרח ישראלי שהנו לפחות בן ‎21. אף-על-פי שחוק-יסוד: הכנסת נתן למחוקק את הסמכות לשלול את זכות הבחירה ממי שנראה לו, לא השתמשה עד כה הכנסת בסמכות זו. המחזיקים בתפקידים מסוימים, כמו נשיא המדינה, מבקר המדינה, שופטים ודיינים, קצינים בצבא קבע ועובדי מדינה בכירים, אינם רשאים להיות מועמדים לבחירה, אלא אם התפטרו מתפקידם ‎100 ימים או ששה חודשים לפני הבחירות, לפי המצוין בחוק.

מי נבחר לכנסת?
לכנסת נבחרים אותם מועמדים שהופיעו ברשימת מפלגתם לפי סדר הופעתם. אם מפלגה מסוימת קיבלה מספיק קולות לעשרה מושבים, ייכנסו לכנסת עשרת המועמדים הראשונים ברשימתה. אם נבחר נפטר או נתפטר מחברותו בכנסת בסיבה כלשהי, ייכנס במקומו הבא ברשימת המועמדים.